אזרחות

בחוק יסוד: הכנסת, מתבטא עקרון שלטון העם בכך שמפורט מי וכיצד בוחרים את חברי הכנסת ומה תפקידיהם וסמכויותיהם של החכ"ים. האזרחים בוחרים נציגים דרך המפלגות ובכך מבטאים את רצון הבוחר. בכנסת- 120 חברים ומספר הנציגים מכל מפלגה אשר נכנסו לכנסת נקראת סיעה. כל סיעה יכולה להישאר לבד או לצרף אליה עוד סיעות. זה מבטא את עקרון הפלורליזם בכך שיש מגוון רחב של הרכבים. כל הסיעות אשר תומכות במפלגה הגדולה והצטרפו אליה נקראות סיעות הקואליציה והן הרוב בכנסת. כל הסיעות אשר לא תומכות בממשלה ולא הצטרפו אליה נקראות סיעות האופוזיציה והן המיעוט. כך נקבעת מערכת היחסים בין הרוב והמיעוט- כלומר בין הממשלה כרשות מבצעת לבין המיעוט בכנסת כרשות מחוקקת אשר צריכה לפקח על הממשלה.

​

תפקידי הכנסת (תפקידי הרשות המחוקקת)

​

א. רשות מכוננת אשר עובדת על הכנת חוקה לישראל.

​

ב. רשות מחוקקת אשר מחוקקת חוקים רגילים.

​

ג. מפקחת ומבקרת את שתי הרשויות האחרות (מבצעת ושופטת) - האמצעים לפיקוח: אישור/אי-אישור תקציב המדינה, וועדות כנסת, אישור/ אי-אישור הצעות חוק של הממשלה, הצעות לסדר יום, שאילתה, אי אמון,(פרוט בהמשך), וועדת חקירה פרלמנטרית. (למדנו על וועדת החקירה אלה בעקרון הגבלת השלטון)

​

ד.מינוי בעלי תפקידים כמו- לבחור את נשיא המדינה ואת מבקר המדינה, השתתפות במינוי שופטים.

​

ה . לייצג את האזרחים, יושבות בה מפלגות המייצגות את המגוון הרחב של דעות, אינטרסים, השקפות ואמונות באוכלוסיית האזרחים.

​

עבודת הכנסת

מליאת הכנסת:

האולם בו יושבים כל 120 חברי הכנסת ועורכים דיונים בכמה צורות:

1. הצעה לסדר יום: כל ח"כ יכול להציע נושא לדיון ( בנוגע למדיניות ולתפקוד הממשלה) בתאריך מסוים שנקבע מראש על ידי יושב ראש הכנסת. לאחר הדיון נערכת הצבעה האם להמשיך בטיפול בנושא על ידי העברתו לאחת מוועדות הכנסת או להוריד אותו. זה אמצעי לפיקוח של הכנסת על הממשלה כאשר היא מפנה את תשומת לב הציבור למדיניות הממשלה.

​

2. שאילתה: שאלה קצרה ועניינית המוגשת לשר על ידי חבר כנסת במטרה לקבל ממנו מידע על נושא או מחדל בתחום משרדו. השר חייב לענות תוך 21 יום עם אפשרות להארכה. גם אמצעי זה נועד לפקח על הממשלה.

​

3. הצעת חוק: שמעלה חבר כנסת או הממשלה חייבים לעבור שלוש הצבעות בכנסת וגם לבדיקה מעמיקה יותר בוועדת הכנסת.

​

4. אישור תקציב: מדי שנתיים מאשרת מליאת הכנסת את התקציב, על כל סעיפיו, שהממשלה מגישה. ללא אישור הממשלה אינה יכולה לפעול.

​

5. מאשרת את הקמת הממשלה, לאחר הבחירות כאשר ראש הממשלה מציג את כל השרים שמינה.

​

6. הצבעת אי-אמון: שיכולה הכנסת להצביע כנגד הממשלה ובכך להביא להתפטרותה. זה גם כלי לפיקוח וביקורת על הממשלה.

​

וועדות הכנסת

נעשית עיקר העבודה. יש 12 וועדות קבועות כמו: וועדת הכספים, חוץ וביטחון, וועדת חוקה חוק ומשפט, חינוך ותרבות, למעמד האישה ועוד. יש וועדה מסדרת אשר קובעת כמה נציגים יהיו בכל וועדה מכל סיעה לפי גודלה ( מספר חברי הכנסת מכל מפלגה אשר נכנסו לכנסת אחרי הבחירות). בכל וועדה יש חברי כנסת גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. לכל וועדה יש יושב ראש. תפקידי הוועדות: לטפל בהצעות חוק, לקדם נושאים שבסדר היום הציבורי, לטפל בפניות הציבור ולפקח על הממשלה.

​

העבודה במליאה שונה מהעבודה בוועדות הכנסת:  במליאה נמצאים 120 חכי"ם ובוועדות עשרות בודדות. במליאה הזמן המוקצב לדיון הוא קצר ואילו בוועדות הוא אינו מוגבל לכן ניתן לזמן מומחים, ולחקור כל נושא ביסודיות ובמקצועיות.

​

תהליך החקיקה:

לכנסת יש תפקיד עיקרי והוא: חקיקה ראשית. היא מחוקקת חוקים כלליים ולממשלה יש סמכות להוסיף תקנות וצווים הכפופים לחקיקה הראשית וזה נקרא חקיקת משנה. החקיקה יכולה להיות ביוזמת חבר כנסת וזו חקיקה פרטית. ויש גם חקיקה ביוזמת הממשלה.

​

תהליך החקיקה ביוזמה פרטית:

ח"כ מגיש הצעה ליו"ר הכנסת- אשר בודק אם ההצעה אינה סותרת את ערכי היסוד של המדינה כיהודית וכדמוקרטית ומשם ההצעה מועברת לדיון מוקדם במליאת הכנסת  ובסופו נערכת הצבעה עקרונית האם לדחות או להמשיך התהליך. אם ההצבעה הטרומית חיובית, ההצעה עוברת לדיון בועדת הכנסת המתאימה, בה חברים מהקואליציה והאופוזיציה, ושם מכינים את נוסח החוק לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית במליאת הכנסת.

​

בקריאה ראשונה: מתקיים דיון כללי האם יש צורך בחוק זה. במידה והתוצאה חיובית, ההצעה חוזרת לועדת הכנסת המתאימה להמשך בדיקה מקצועית וניסוח של כל סעיף ושוב חוזרת ההצעה למליאה לקריאה שנייה תוך הצגת הדעות של חברי הוועדה אשר התנגדו לסעיף זה או אחר, ואז נערכת הצבעה על כל סעיף וסעיף. במידה ואין התנגדות לכל הסעיפים עוברים מיד לקריאה שלישית- בה מצביעים חברי הכנסת על הצעת החוק כולה. במידה ויש עוד הסתייגויות לסעיפים מסוימים- ההצעה חוזרת לוועדת הכנסת לליטוש אחרון ואז לקריאה שלישית.

​

תהליך החקיקה ביוזמת הממשלה:

שונה בכך ששר מגיש את ההצעה לממשלה בה נערך דיון, בליווי היועץ המשפטי לממשלה, שר המשפטים ושר האוצר ובסופו מתקיימת הצבעה של השרים ואז מוגשת ההצעה לקריאה ראשונה לכנסת. כלומר בניגוד להצעת חוק פרטית, כאן נחסך שלב האישור של יו"ר הכנסת והקריאה הטרומית במליאת הכנסת. לאחר הקריאה הראשונה נערכות קריאה שנייה ושלישית ובאמצע כמובן וועדת הכנסת המתאימה עושה את עבודת הבדיקה המקצועית והניסוח כמו בהצעה הפרטית.                                                                                   

כל חוק מקבל תוקף חוקי רק אחרי שחותמים עליו: נשיא המדינה, ראש הממשלה והשר שהחוק קשור למשרדו. אחר כך הוא מתפרסם ב"רשומות" ( זכות הציבור לדעת ושלטון החוק).

​

תהליך החקיקה ארוך ומסורבל. מדוע? 

א. על מנת שהציבור יוכל להגיב לחוק המוצע לפני התחלת תוקפו ואף להתכונן לו.

ב. על מנת לבדוק היטב את הצעת החוק מכל ההיבטים: משפטית, דמוקרטית, כלכלית, חברתית ועוד.

ג. לסגור "פרצות".

​

בתהליך עבודת הכנסת באים לידי ביטוי העקרונות הדמוקרטיים הבאים:

עקרון שלטון העם-  העם הוא הריבון הבוחר את נציגיו לרשות המחוקקת אשר מחוקקת חוקים עבור בעם.

עקרון החירות- חופש הביטוי, הנציגים מבטאים דעותיהם בהצעות לחוק.

עקרון הגבלת השלטון- הפרדת הרשויות, החוק נחקק על ידי הרשות המחוקקת ושאר הרשויות כפופות לחוק ופועלות על פיו. החוק מרסן את הרשויות מלפעול בשרירות הלב כנגד האזרח.

עקרון שלטון החוק: החקיקה לפי תקנון הכנסת, האזרחים ושאר הרשויות פועלים לפי החוקים.

עקרון ייצוג המיעוט: המיעוט באופוזיציה מיוצג בוועדות הכנסת ויכול להשפיע על תהליך החקיקה.

עקרון הפלורליזם ועקרון הכרעת הרוב.

​