אזרחות

שלטון העם- הגדרה-

שלטון העם הוא אחד העקרונות המרכזיים בדמוקרטיה והוא הכרחי לקיומה. בכל משטר דמוקרטי בעולם, השלטון נתון בידי קבוצה קטנה של אנשים וכך גם בדמוקרטיה - רק קבוצה קטנה של אנשים ממלאת תפקידים פוליטיים ומהווה את השלטון. שלטון העם הוא הביטוי לריבונות העם. העם הוא הריבון, השליט במדינה ומקור כל הסמכות במדינה.

 

מהו המושג "עם"?

בהקשר זה- במושג "עם" יש כוונה לכלל האזרחים במדינה השונים זה מזה במינם, בדעותיהם, בהשקפת עולמם ובדתם. כל קבוצות האזרחים במדינה נבדלות זו מזו בדעותיהן, מנהגיהן ובאינטרסים שלהן.

 

דמוקרטיה ישירה- הגדרה

דמוקרטיה ישירה היא דמוקרטיה שבה האזרחים נוטלים חלק ישיר בשלטון, בקבלת ההחלטות ובמילוי תפקידים ציבוריים. דוגמא מובהקת לדמוקרטיה ישירה היא הדמוקרטיה באתונה. באתונה, במאה ה- 5 לפנה"ס הייתה דמוקרטיה שהיא שונה מאוד מהדמוקרטיה המודרנית- הדמוקרטיה הייצוגית. בדמוקרטיה באתונה האזרחים השתתפו בתהליך קבלת ההחלטות בנושאים ציבוריים באמצעות הצבעה באספות עם, כלומר,  הם השתתפו באופן ישיר בניהול המדינה.

 

דמוקרטיה ייצוגית- הגדרה

העם אינו משתתף ישירות בשלטון אלא רק מחליט מי יהיו נציגיו בשלטון. לנבחרים יש ייפוי כוח לפעול בשם הבוחרים כאשר לאזרחים יש זכות לבקר אותם. המדינה מתנהלת על ידי נציגי העם הנבחרים בפרלמנט (הרשות המחוקקת), בממשלה ובמוסד הנשיאות.

 

הסיבות להנהגת דמוקרטיה ייצוגית

1. מספר האזרחים במדינות המודרניות הוא גדול מאוד  ולכן לא ניתן לכנס את כל האזרחים לקיום דיונים, קבלת החלטות והוצאתן לפועל.

2. לציבור אין מספיק ידע ומידע הדרושים לקיום תהליך ההחלטות בנושאים מורכבים הדורשים מומחיות. הציבור עסוק רוב היום בדאגה לפרנסה ובחיי היומיום.

3. הבעיות במדינה המודרנית מאוד מורכבות וכדי להתמודד איתן יש צורך בהכשרה ומקצועיות שאין לציבור הרחב.

4. כדי לקיים דיון מעמיק ולקבל החלטות נכונות יש צורך להכיר את המערכת הפוליטית, המורכבות והשינויים שהיא עוברת ואילו רוב האזרחים לא מכירים אותה וגם לא מתעניינים בה.

 

משאל עם

הגדרה- משאל עם הוא מרכיב של הדמוקרטיה הישירה. הוא מופעל מעת לעת במס' מדינות דמוקרטיות בעלות משטר ייצוגי (למשל שווייץ מקיימים הרבה משאלי עם).

משאל עם הוא מכשיר המעוגן בחוק לקבלת החלטות מהותיות או שנוות במחלוקת. במשאל עם מוצגת בפני האזרחים שאלת כן או לא בנושא מרכזי שהוא בעל חשיבות מיוחדת.

בחלק מן המדינות תוצאות המשאל מחייבות באופן חד משמעי ובאחרות הוא מוגדר ככלי מייעץ בלבד בידי המחוקקים

 

יתרונות משאל עם:

1. העם שותף בהכרעות גורליות וכך נוצרת מעורבות אזרחית וכך הוא מממש את עקרון שלטון העם. משאל עם נותן ביטוי לדעותיהם של האזרחים ולרצונותיהם האמיתיים ויכולת השפעה ישירה על ההחלטות.

2. משאל עם מעניק להסכמי שלום יותר עוצמה כי יש זכות ויכולת של האזרח המודרני לגבש את דעתו ולהחליט בעצמו. כאשר מעניקים לעם את הזכות להכריע הממשלה בטוחה כי עשתה את הדבר הנכון והיא תוכל לשכנע את העם בצדקתה.

 

חסרונות למשאל עם:

1. הקריאה למשאל עם היא הבעת אי אמון במוסדות הנבחרים. כאשר עורכים משאל עם פונים במישרין אל הציבור ולכן זה עוקף את נבחריו. אפשר לראות במשאל עם מעין הבעת אי אמון במוסדות הנבחרים הדמוקרטיים, זה כמו לומר לחברי הפרלמנט: "אומנם בחרנו בכם, אבל אין לכם מנדט להכריע בשאלות מהותיות של המדינה".

2. מבחינת הניסיון ההיסטורי זהו מכשיר שנעשה בו לפעמים שימוש לרעה.

3. משאל עם מאפשר רק הכרעה ברורה בין כן / לא כאשר הבעיה לפעמים מורכבת יותר ואי אפשר לענות עליה בכן / לא.

4. דרך ניסוח השאלות עלולה להשפיע על התוצאה. לפעמים שואלים שאלות מניפולטיביות שלא מבטאות את רצון העם.

 

 

הבחירות וחשיבותן

- בחירות הן אחד האמצעים המרכזיים המגבילים את כוחו של השלטון. הבחירות גורמות לכך שהשלטון יגביל את עצמו ויפעל בצורה שתשרת את צרכי העם ולא את צרכיו של השלטון.

- בבחירות האזרחים מבטאים את דעתם על תפקודו של השלטון ויש באפשרות האזרחים להדיח שלטון קיים ולהחליפו בשלטון חדש.

- בתהליך הבחירות האזרחים מממשים את זכותם לבחור ולהיבחר.

 

הקשר בין בחירות לעקרונות דמוקרטיים אחרים

- שלטון העם - העם קובע בבחירות כיצד יתנהל השלטון, הבחירות גורמות להשתתפות פוליטית פעילה של האזרחים בשלטון.

- זכויות אדם - הבחירות מאפשרות לאזרחים לממש את זכויותיהם ולבטא בהצבעה את עמדותיהם הפוליטיות.

- פלורליזם - ביטוי לריבוי דעות פוליטי הקיים בציבור, הבחירות מבטאות גם את עיקרון ההסכמיות - הסכמה על כללי המשחק הדמוקרטיים.

- הכרעת הרוב- מי ימשול , מי ינהל את השלטון.

- הגבלת השלטון- בחירות בפרקי זמן קבועים מאפשרות החלפה של השלטון ובכך מגבילות אותו.

 

תנאי יסוד לבחירות דמוקרטיות  (כ"ח   מש"ה)

​

 

בחירות כלליות

- כל האזרחים רשאים להשתתף בבחירות. לבחור-מגיל 18, להיבחר-מגיל 21.

 

בחירות חשאיות

- תהליך הבחירה צריך להתבצע בהצבעה חשאית, בסודיות, מאחורי פרגוד, פתק ההצבעה מוכנס  אל תוך מעטפה אטומה והמעטפה מעורבבת עם  כלל המעטפות של המצביעים בקלפי כדי שלא ניתן יהיה לדעת מה הייתה ההצבעה.

- אם הבחירות לא תהיינה חשאיות האזרחים לא יוכלו לבטא את עמדתם האמיתית באורח חופשי מפני שיחששו שיפגעו אם יצביעו בצורה זאת או אחרת  וזאת תהיה פגיעה בעיקרון שלטון העם והמשטר לא יהיה דמוקרטי.

 

בחירות שוויוניות

- שוויוניות - כל הקולות  שווים (כל אחד = קול אחד).

 

 

בחירות חופשיות \ התמודדות חופשית

- התמודדות של שני מתמודדים או שתי מפלגות לפחות, קיום מערכת בחירות חופשיות המאפשרות התארגנות, התכנסות, חופש ביטוי , תעמולה ...

 

מחזוריות- בחירות במועדים קבועים

- בחירות חוזרות ונשנות , במועדים קבועים וידועים ( למשל אחת ל- 4  שנים ), השלטון והעם יודעים שתקופת השלטון מוגבלת וכעבור פרק זמן שנקבע יערכו בחירות חדשות.

 

 

שיטת בחירות לפרלמנט – בישראל (אר"י)

רשימתית, יחסית, ארצית

לא ניתן למצוא שני משטרים דמוקרטיים עם שיטת בחירות זהה.

השיטות נבדלות ביניהן לפי כמה מדדים: במי בוחרים, האם מחלקים את המדינה לאזורי בחירה וכיצד מחולקים המנדטים (המושבים) בפרלמנט.

לכל אחת מהשיטות יש יתרונות וחסרונות.

 

נהוג להבחין בין שיטות הבחירה בעזרת שלושה קריטריונים:

1.חלוקה לאזורים-

בחירות ארציות- כל המדינה היא אזור בחירה אחד. הבחירות נערכות בארץ באותו היום.

2. המועמדים- במי בוחרים-

בחירות רשימתיות- האזרחים בוחרים ברשימה אחת  מתוך רשימת המפלגות המתחרות, כאשר כל מפלגה מציגה מראש את מועמדיה ברשימה. בפתק  הבחירה מופיע סימן/אות של  המפלגה/ הרשימה.

3.חלוקת המנדטים-

בחירות יחסיות- המפלגה מקבלת מושבים בבית הנבחרים באופן יחסי למספר הקולות שקיבלה מן הבוחרים אם עברה את אחוז החסימה (הרכב הכנסת לאחר הבחירות הוא מעין מראה להרכב האוכלוסייה).

 

שיטת הבחירות היחסית (בישראל)

שיטה כזו מעודדת ריבוי של מפלגות והיא מבטאת את עקרון שלטון העם ועקרון הפלורליזם.

כל מפלגה מתחרה מקבלת מנדטים (מושבים בפרלמנט) באופן יחסי למספר הקולות שהצביעו עבורה בתנאי שעברה את אחוז החסימה (במדינת ישראל 3.25%).

שיטה זו מעודדת ריבוי מפלגות ולכן זה תורם ליצירת מערכת רב מפלגתית.

על-מנת לזכות ברוב בבית הנבחרים ולהקים ממשלה,  כמה מפלגות שונות צריכות להתאחד ולהקים קואליציה.  המפלגות השותפות בקואליציה על פי רוב שונות זו מזו באידיאולוגיה שלהן ובאינטרסים שלהן ומאחר והממשלה צריכה להיענות לדרישות השונות,  ולעיתים סותרות,  של המפלגות הלוקחות חלק בקואליציה, ישנה סכנה שריבוי של מפלגות בממשלה עלול לפגוע ביעילות ובתפקוד שלה.

כדי לאזן בין עקרון הייצוגיות בשיטת בחירות יחסיות לבין הבטחת התפקוד, היעילות ויציבות השלטון, המדינות מגבילות את מספר המפלגות שיכולות להיות חברות בבית הנבחרים באמצעות “אחוז החסימה”- (אחוז קולות המצביעים מינימלי מתוך כל קולות המצביעים שמפלגה צריכה לקבל כדי שתוכל להיות חלק מבית הנבחרים.) ככל שאחוז החסימה גבוה יותר מספר הרשימות המיוצגות בפרלמנט נמוך יותר.

בישראל, שיטת הבחירות לכנסת היא שיטת הבחירות היחסית (רשימתית ארצית),  ונקבע בה, בחוק הבחירות, אחוז חסימה נמוך יחסית: 3.25% מכלל קולות הבוחרים.  במדינות אחרות כמו גרמניה אחוז החסימה הוא %5  מקולות הבוחרים, וכך נמנע ייצוגן של מפלגות קטנות בבית הנבחרים.
השיטה היחסית- ארצית, רשימתית- השיטה הנהוגה בישראל

​

יתרונות:

1. ייצוגיות לרוב הדעות/ זרמים- נותנת ייצוג לכל הזרמים באוכלוסייה בבית הנבחרים, כולל זרמים קטנים. המפלגות מקבלות ייצוג בפרלמנט בהתאם לתמיכת הציבור בהן בבחירות.

2. מעודדת הקמת מפלגות חדשות בהתאם לשינויים החלים בחברה.

חסרונות:

1. חוסר יציבות בשלטון- שיטה זו מעודדת ריבוי מפלגות שמקשה על הקמת ממשלה יציבה. זה מחייב הקמת ממשלה קואליציונית מכמה מפלגות קטנות שלהן יש דרישות מעבר לכוחן הריאלי של הבחירות. המפלגות בדר"כ שונות זו מזו באינטרסים שלהן ומכאן נובעת סחטנות פוליטית שעלולה לפגוע ביעילותה של הממשלה.

2. אין ייצוג לאזורים השונים ואין טיפול בבעיותיהם.

3. אין די קשר בין הבוחרים לבין הנבחרים.

​

​

​