אזרחות

מרחב זה עוסק בשאלה עד כמה המדינה מעמידה במרכז את האדם ואת זכויות האדם.

​

דמוקרטיה ליברלית-אינדיבידואלית

השקפת העולם הליברלית שמה דגש על היחיד, ונותנת מקום מרכזי לזכויותיו וחירויותיו של כל פרט. המדינה מורכבת מאוסף של פרטים, המהווים את העם הריבון. סוג זה של דמוקרטיה מכיר בקיומם של רצונות ואינטרסים שונים, ובהכרח גם מתנגשים, בין הפרטים השונים, המרכיבים את ציבור האזרחים. רצונות ואינטרסים אלה משפיעים על הדרך בה מתנהלת המדינה, והפוליטיקה במדינה היא תוצאה של תחרות מתמשכת ושל איזונים תמידיים בין הצרכים המתנגשים.

 

תפקידה של המדינה מצטמצם להגנה על זכותם של יחידים ושל קבוצות אינטרס לקדם את ערכיהם, והיא נתפסת כמי שצריכה להיות ניטראלית ביחס לתפיסות הערכיות השונות. כלומר, למדינה אין תפיסה ערכית משלה אותה היא רוצה להנחיל לאזרחים. מימוש קיצוני של סוג זה של דמוקרטיה עלול להקשות על קיומה של מסגרת מאחדת, ועל יצירת תחושת זהות משותפת לאזרחי המדינה. דגש על האינטרס האינדיבידואלי בלבד עלול לפגוע גם ביכולתן של קבוצות בתוך החברה לשמור על ייחודן בשל העדר זכויות קבוצתיות.

​

דמוקרטיה רפובליקנית

השקפת העולם הרפובליקנית שמה דגש על הציבור, הקולקטיב, ונותנת מקום מרכזי לטוב המשותף. על פי הדמוקרטיה הרפובליקנית המרחב הציבורי של המדינה, אופייה האזרחי, מאופיין על-ידי ציבור מוגדר המהווה את העם הריבון; סוג זה של דמוקרטיה מדגיש את קיומו של אינטרס מאחד וערכים משותפים, שנקבעים על ידי ציבור האזרחים המרכיבים יחד את הקולקטיב. למדינה יש ייעוד ערכי משותף, וכל אזרח משתתף בהגשמתו.

 

אינטרס קולקטיבי זה משפיע על הדרך בה מתנהלת המדינה, והפוליטיקה במדינה סובבת סביב הרצון להבטיח את מימושו של הטוב המשותף,  גם אם זה בא לעיתים על חשבון חירויות וזכויות שהפרט הבודד אינו יכול לממש. תפיסה זו מעודדת סולידריות חברתית ורואה חשיבות במעורבות אזרחית  לקביעת הטוב הציבורי המשותף. מימוש קיצוני של סוג זה של דמוקרטיה עלול לפגוע באופן לא סביר בחירויות הפרט ובזכויותיו, והוא מביא להרחקה ולהחלשה של פרטים וקבוצות באוכלוסייה שאינם שייכים לקולקטיב הדומיננטי.

​

דמוקרטיה רב-תרבותית

השקפת העולם הרב-תרבותית שמה דגש על מורכבותה של החברה, המכילה קבוצות תרבותיות שונות, ונותנת מקום מרכזי לייחודיות של כל קבוצה. הקבוצות נתפסות על ידי המדינה כשוות זו לזו (גם אם אינן שוות מבחינה דמוגרפית).

על פי הדמוקרטיה הרב – תרבותית אופייה האזרחי של המדינה מורכב מקבוצות תרבותיות שונות המרכיבות את החברה והקולקטיבים השונים, השווים במעמדם, מהווים את העם הריבון; על פי סוג זה של דמוקרטיה האינטרסים הייחודיים של כל אחת מהקבוצות התרבותיות הם בעלי משקל שווה. המדינה שמה לה למטרה לאפשר לכל קבוצה לממש את הערכים הקבוצתיים שלה.

​

אינטרסים אלה משפיעים על הדרך בה מתנהלת המדינה, והפוליטיקה במדינה מתנהלת סביב הצורך לאפשר מימושם של אינטרסים וערכים ייחודיים אלה. דבר זה נעשה תוך הדגשת המעמד האזרחי המאחד בין חברי הקבוצות השונות; זאת כדי להבטיח קיומה של תרבות פוליטית משותפת למרות ההבדלים התרבותיים הקיימים בין הקבוצות.

מימוש קיצוני של סוג זה של דמוקרטיה עלול להקשות על קיומה של מסגרת מאחדת, ועל יצירת תחושת זהות משותפת בין האזרחים. כמו-כן יכול שיפגע בחירויות הפרט ובזכויותיו באופן בלתי-סביר, שכן האינטרסים על פיהם פועלים הם אינטרסים קהילתיים שלעיתים מתנגשים עם האינטרסים הפרטניים של היחיד, בן הקבוצה.

 

גישה שאינה מקבלת את עקרונות הדמוקרטיה:

שלוש התפיסות הקודמות שנסקרו הן תפיסות המתייחסות כולן למדינות בהן מתקיים משטר דמוקרטי. מול תפיסות אלה קיימת גם גישה השוללת את הרעיון הדמוקרטי. אי קבלה של השקפת העולם הדמוקרטית פירושה שלילת הנחת היסוד בדבר ריבונות העם. גישות לא דמוקרטיות הן גישות שלפיהן הריבון עומד מעל העם, הציבור, והוא מקור הסמכות השלטונית במדינה. כאלה הן תפיסות דתיות בהן האל הוא הריבון וכן תפיסות דיקטטוריות בהן הריבונות נתונה בידי שליט יחיד או קבוצה שלטת.